AI זה לא קסם – זה שיתוף פעולה
לאחרונה נחשפתי להרצאה קצרה ומדויקת שממש שינתה לי את האופן שבו אני מסתכל על עבודה עם AI.
המסר העיקרי בהרצאה הוא פשוט אבל עמוק:
AI זה לא רק כלי – זה שותף לצוות. וכשמתייחסים אליו ככה, משהו משתנה.
עקרונות מרכזיים שתומכים ברעיון זה כוללים:
✔️לראות ב-AI לא כלי אלא שותף לצוות.
שינוי תפיסתי שמשפיע על האופן שבו אנשים מתקשרים עם המודל.
במקום רק “להשתמש” בו אפשר להדריך אותו, לתת לו פידבק ולגרום לו לשאול שאלות כדי לשפר את שיתוף הפעולה.
✔️הכרה בכך ש-AI יכול להעצים ולהרחיב את היצירתיות האנושית.
למרות שה-AI יכול לעזור להגיע בקלות לתוצאה “טובה מספיק”, באמצעות דחיפת הרעיונות הראשוניים והפקת כמות וגיוון ניתן להגיע לתוצרים יוצאי דופן.
✔️הבנה שהתרומה האנושית – הניסיון, הזווית האישית, ההשראה – היא זו שמבדילה בין תוצרים, גם כשכולם ניגשים לאותו מודל.
✔️ניצול היכולת של ה-AI להעריך את עצמו ולשאול שאלות לצורך הבנת הקשר.
מה שמוביל לאינטראקציות עשירות יותר ולהמלצות מדויקות ומועילות יותר.
✔️מיקוד בשימוש ב-AI כדי להוריד מהשולחן משימות ש”שונאים לעשות”.
כמו בדוגמה של הפקח משירות הפארקים הלאומיים שחסך זמן רב בטיפול בניירת.
✔️חקירה של תרגילים או יישומים שונים ל-AI.
לדוגמה, לגרום למודל לשחק תפקיד בשיחה קשה, או לראיין אותך כדי לגבש פרופיל פסיכולוגי של מישהו אחר.
לסיכום 🧠
בסוף, זה לא עניין של טכנולוגיה – זה עניין של גישה.
ברגע שאתה מפסיק לראות את ה-AI ככלי, ומתחיל לראות בו שותף – אתה פותח לעצמך דלת לעולם שלם של יצירתיות, עומק ותפוקה שלא דמיינת.
