בואו נתחיל מהשאלות הכי פשוטות שפותחות מחשבה ומייצרות כיוון: 🧭

קודם כל – ממפים את המצב הקיים. 

• האם קיימת אסטרטגיית דאטה כתובה? ואם כן, מי מוביל אותה בפועל?

• מי האנשים בארגון שמובילים (או יכולים להוביל) יוזמות של חדשנות ושינוי? והאם הם מקבלים לכך רוח גבית?

• האם יש תמונה ברורה של מקורות המידע בארגון, ואיך הם מתחברים אחד לשני?

• מהם הכלים שבהם נעשה שימוש כיום כדי לנהל דאטה, לקבל החלטות, ולהנגיש מידע?

• איך נראית היום קבלת החלטות – מבוססת דאטה, תחושות, או שילוב של השניים?

• האם הדאטה זמין ונגיש לאנשים הנכונים – בזמן הנכון?

• האם נעשה שימוש חוזר בתובנות קיימות – או שכל שאלה נבחנת מחדש מאפס?

צעדים קטנים, מדויקים, שמתחילים בשיחה הנכונה – ומובילים לתנועה אמיתית בארגון.

למשל:

• לזהות תהליך החלטה אחד שנעשה כיום “על אוטומט” – ולבחון איך דאטה יכול לשפר אותו.

• לקחת שאלה עסקית אמיתית מהשטח – ולבדוק איזה נתונים יכולים לעזור לענות עליה.

• לבחור מחלקה אחת ולמפות את מקורות המידע שלה – ולגלות מה זורם, מה תקוע, ומה בכלל לא מגיע.

• להתחיל בפיילוט קטן: שגרה של “שאלת השבוע” בצוות הנהלה, כדי לחדד חשיבה אסטרטגית.

• לחבר בין שני בעלי תפקידים בארגון שלא מדברים מספיק – אבל מחזיקים חתיכות מאותו פאזל.

שואלים: האם יש מישהו בארגון שאכפת לו מהשאלה יותר מהתשובה?

אם כן – יש בסיס. אפילו אדם אחד עם סקרנות אמיתית יכול להפוך לגרעין של שינוי.

עושים מיקרו־פיילוט. לוקחים תהליך קיים (לא מקימים חדש), ובודקים איך אפשר לשלב בו חשיבה מבוססת דאטה או תובנה אנושית.

למשל: אם יש ישיבת הנהלה קבועה – מוסיפים “שאלת דאטה” שבועית במקום לפתוח פרויקט נפרד.

זה יכול להיות רגע שבו צוות שואל שאלה חדשה שהוא לא חשב לשאול קודם.

או מצב שבו מנהל מרגיש ביטחון להגיד: “אין לי נתונים לזה עדיין – אז בואו נבדוק.”

זה נצחון – כי זו תנועה. שינוי של השיח, לא רק שינוי של מערכת.

האם אתם מוכנים לעבור מהשקפים בכנסים – לשינוי שקורה בפועל, אצלכם בארגון?